ניתוח לטיפול בפריצת דיסק

(דיסקקטומיה)

מהו ניתוח לכריתת דיסק (דיסקטומיה)?

כריתת דיסק פרוץ היא ניתוח הגב השכיח ביותר המבוצע כיום. המטרה בביצוע ניתוח זה היא הוצאה רק של חלק הדיסק שפרץ לתעלה השדרה – ועל יד כך הסרת הלחץ משק השדרה ושורשי העצבים היוצאים ממנו.

חשוב לדעת כי בניתוח זה לא מבוצעת כריתה של הדיסק כולו, אלא רק של חלק הדיסק שיצא ממקומו וחדר לתעלת השדרה. הניתוח הוא קטן יחסית והפגיעה ביציבות עמוד השדרה מינימלית. לרוב לא דרוש קיבוע של החוליות וההתאוששות מהניתוח מהירה.

כיצד הניתוח מבוצע?

הניתוח נעשה בהרדמה מלאה, כאשר המטופל שוכב על בטנו. הוא מבוצע דרך חתך במרכז הגב, לאחר חשיפת החלק האחורי של חוליות עמוד השדרה. המנתח פותח את התעלה השדרתית מעל האזור בו נמצא הדיסק הפרוץ, חושף את שק השדרה הנמצא בתעלה, מסיט אותו בעדינות, מזהה את הדיסק הפרוץ וכורת אותו. בסיום הפעולה מוודא המנתח ששק השדרה ושורשי העצבים באזור משוחררים מכל לחץ, וכי הפרגמנט הפרוץ הוצא בשלמותו.

שיעורי ההצלחה בניתוח זה גבוהים ועומדים על 80-90%. המטופל לרוב חש הקלה בכאבים ברגל זמן קצר לאחר הניתוח.

מה קורה לאחר הניתוח?

בתום ההליך הכירורגי המטופל יועבר למחלקת התאוששות, שם יישאר כשעתיים, לצורך התעוררות הדרגתית ובטוחה מהניתוח, ולאחר מכן, הוא יועבר למחלקה. משככי כאבים יינתנו בהתאמה על פי הצורך.

מיד לאחר הניתוח, המטופל יכול לרדת מהמיטה ולהתחיל ללכת. ביום שלמחרת כבר ניתן לקום מהמיטה עצמאית ללא קושי ניכר. במרבית המקרים, המטופלים משוחררים לביתם יום לאחר הניתוח.

לאחר השחרור מבית החולים מומלץ שהמנותח ימנע מהתכופפות מוגזמת, הרמת משאות או ישיבה ממושכת – למשך ארבעה שבועות לאחר הניתוח. אם העור נסגר בתפרים או סיכות, הם יוצאו לאחר 10-12 יום בסניף קופת החולים, ולאחר מכן אין צורך בחבישה נוספת.

זמן ההתאוששות וחזרה לפעילות נע בין כשבועיים (במקרה של עבודה שלא דורשת מאמץ רב), לבין כחודשיים לעבודה הדורשת מאמץ פיזי.

כחודש לאחר הניתוח יוזמן המטופל לבדיקה וביקורת על ידי המנתח. לאחר ביקורת זו המטופל מופנה לרוב לטיפול פיזיותרפי, לצורך השלמת השיקום וחזרה לפעילות שגרתית וספורטיבית.

מהם הסיכונים בניתוח?

למרות הפחד המושרש בציבור הרחב מניתוחי גב, דיסקטומיה הוא ניתוח בטוח ומוצלח ביותר גם בהשוואה לניתוחים אורתופדיים. מבחינת אורך הניתוח ומידת הכאב לאחריו, ניתוח דיסקטומיה המבוצע בשיטה זעיר-פולשנית מקביל לניתוח ארתרוסקופיה של הברך ו/או הכתף.

הסיבוך השכיח ביותר לאחר הניתוח הוא המשך של כאבי הגב ו/או הרגל, עקב הסרה מלאה של הדיסק הפרוץ, או עקב פריצה של פרגמנט חדש מאותו דיסק. שכיחות סיבוך זה בספרות הרפואית היא עד כ- 10% מהמקרים.

סיבוכים נוספים שעשויים להופיע בשכיחות של 1-3% כוללים:

  • נקב של מעטפת שק השדרה – יכול לגרום לדלף נוזל שדרה ולהתבטא בכאבי ראש, בחילה והקאות לאחר הניתוח. סיבוך זה מאובחן ומטופל לרוב במהלך הניתוח על ידי סגירת הקרע בדבק ביולוגי ובאמצעות שכיבה במיטה למשך יממה נוספת לאחר הניתוח. במרבית המקרים, לסיבוך זה אין שום השפעה על התוצאות ארוכות הטווח של הניתוח.
  • זיהום של פצע הניתוח – סיבוך נדיר ביותר בשיטה הזעיר-פולשנית, ולרוב מטופל ביעילות באמצעות אנטיביוטיקה, וללא השפעה על תוצאות הניתוח.
  • פגיעה בשורש העצב הלחוץ – יכולה לקרות במהלך הוצאת הדיסק הפרוץ, ועלולה להתבטא בנימול ו/או חולשה של חלק משרירי הרגל. חולשה זו לרוב הפיכה ומשתפרת בטווח של מספר שבועות בעזרת פיזיותרפיה.

 

חשוב לציין כי סיבוכים קשים כגון שיתוק ומוות דווחו בספרות הרפואית, אך הם נדירים ביותר – ושכיחותם היא אחת לעשרות עד מאות אלפי ניתוחים.