שחרור היצרות תעלת השדרה (למינקטומיה מותנית)

ניתוח למינקטומיה הוא הליך כירורגי שכיח, המיועד בעיקר לאוכלוסייה המבוגרת (גילאי 65 ומעלה). מטרת הניתוח היא שחרור לחץ משק השדרה ומשורשי העצבים על ידי הסרת חלק מהקיר התעלה, ופינוי מממצאים ניווניים הלוחצים על שק השדרה (כגון ליגמנט צהוב, דיסק או זיזי עצם).
ככלל, הניתוח אינו פוגע ביציבות עמוד השדרה, ולכן אין צורך בקיבוע חוליות אלא במקרים שבהם אובחנה חוסר יציבות טרם הפעולה.

מהלך הניתוח:

הניתוח מתבצע בהרדמה מלאה, כאשר המטופל שוכב על בטנו. לאחר ביצוע חתך במרכז הגב וחשיפת החלק האחורי של החוליות, המנתח פותח את התעלה השדרתית באזור ההיצרות ומשחרר את שק השדרה לכל אורכו. בסיום הפעולה, המנתח מוודא כי הלחץ הוסר וכי כל הפרגמנטים הפרוצים הוצאו בשלמותם. שיעורי ההצלחה של הניתוח גבוהים ועומדים על כ-90%, כאשר לרוב מורגשת הקלה בכאבים ברגל זמן קצר לאחר סיומו.

החלמה לאחר הניתוח

בתום ההליך, המטופל מועבר להשגחה במחלקת התאוששות למשך כשעה, ומשם למחלקה להמשך טיפול. מתן משככי כאבים מתבצע בהתאם לצורך.

המטופל מוזמן לרדת מהמיטה ולהתחיל ללכת כבר ביום הניתוח; יום למחרת ניתן בדרך כלל להתנייד עצמאית. השחרור לבית מתבצע ברוב המקרים תוך 1-3 ימים.

לאחר השחרור, מומלץ להימנע מהתכופפות, מהרמת משאות ומישיבה ממושכת במשך כארבעה שבועות. תפרים או סיכות יוסרו בסניף קופת החולים כ-10-12 ימים לאחר הניתוח.

זמן ההתאוששות המלא משתנה בהתאם לאופי העבודה: כשבועיים לעבודה משרדית, וכחודשיים לעבודה הדורשת מאמץ פיזי.

כחודש לאחר הניתוח יתבצע ביקורת אצל המנתח, שלאחריה יופנה המטופל לרוב לפיזיותרפיה, לצורך השלמת השיקום וחזרה לשגרה ולפעילות ספורטיבית.

סיכונים וסיבוכים אפשריים

למרות החשש הנפוץ מניתוחי גב, למינקטומיה נחשב לניתוח בטוח ומוצלח, גם בהשוואה לפעולות אורתופדיות אחרות. הסיבוך השכיח ביותר הוא המשך כאבי גב או רגל עקב שחרור חלקי של ההיצרות.

סיבוכים נוספים (בשכיחות של 1-3% בלבד) כוללים:

  • דלף נוזל שדרה: עקב נקב במעטפת שק השדרה, העלול לגרום לכאבי ראש, בחילות והקאות. הטיפול כולל לרוב סגירה בדבק ביולוגי במהלך הניתוח ושכיבה במיטה למשך יממה נוספת. לרוב, לסיבוך זה אין השפעה על התוצאות לטווח ארוך.
  • זיהום בפצע הניתוח: נדיר ביותר, במיוחד בשיטות זעיר-פולשניות, ומטופל לרוב ביעילות באמצעות אנטיביוטיקה.
  • סיבוכים נוירולוגיים: פגיעה בתפקוד העצבי, כגון שיתוק או פגיעה בשליטה על סוגרים, הם אירועים נדירים ביותר.